על הקיבוץ‏ > ‏יזכור‏ > ‏

אלי כגן

 אלי
אהבה זו ישנה חדשה
ויסוד האש שבה לא כבה,
יחדיו שמש גם ארץ אבדו, ואין
עוד מראה שיוסיף לשקף חיוכך.
ומודים בריות כי כלה עולם,
עת בכוכבי עליון ובשחק הרם,
אך שמך אבא (אלי) לא נדם.
 
שברים שברים, הכל, חדל כל פשר,
חדל מתן צודק, ואין עוד קשר,
חבר ואח, אב ובן, האם כולם נשכחו?
לא, אל תפחד.
כי כל עוד נעמוד מולך,
נהיה סבורים שאתה ורק אתה.
נועדת להיות עוף החול, וכי כמותך
לא עוד יוכל היות אנוש בלי זיכרון
משב הרוח שפרעה בבלורית שיערך,
היא נושבת אבא (אלי) גם היום.
אלי כגן ז"ל